זיכרון ילדות

את השיתוף הבא, כתבתי ומחקתי כבר כמה פעמים. בסוף החלטתי להתגבר על הפחד (חשיפה וזה…) ולפרסם ואני מקווה שכל עניין ה"לנצח את הפחד" – יוכיח את עצמו.

זוכרת את הסרט…

ב- 1984 יצא סרט בשם "גונב הלבבות" (Thief of hearts). סרט קטן, ולדעתי הבלתי מקצועית יש להניח שנצפה ע"י קומץ אנשים בלבד, אבל אני ביניהם.
אני זוכרת את העלילה רק במעורפל, ומעבר לשחקן הראשי (סטיבן באואר) שהרשים אותי מאוד  – לא ממש זוכרת שחקנים נוספים.
אני זוכרת בחברת מי צפיתי בסרט ואצל מי מחברותיי הייתה ההקרנה וגם שהייתי בתחילת שנות העשרה שלי. (אמנם בוגרת יותר מזו שמביטה בתמונה כאן למעלה, אבל לא בהרבה וזו הייתה האסוציאציה הראשונה שלי ל"זיכרון ילדות").
הדמות הראשית הנשית בסרט הייתה מעצבת פנים ועיסוקה הילך עליי קסם.

התרשמתי במיוחד מ…

ה-LOFT המעוצב שהיווה אתר ההתרחשות לחלק מהסצנות בסרט. הקונספט של חלל פתוח, רחב ידיים שמכיל את כל מה שבנאדם צריך – היה חדש עבורי והדליק אותי, אבל יותר מהכל, אני זוכרת במיוחד את האסימון שנפל והפך למחשבה שהפכה להחלטה, אפילו ידיעה: היי, זה מה שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה. בעצם… זה מה שאהיה. מעצבת פנים.

ומה יצא מזה ?!

ברגע ההוא נולדו בי הרצון והידיעה.
מפרספקטיבה של זמן, אני יכולה להוסיף – שברגע ההוא בראתי לי מציאות ושהיא אכן התגשמה ואכן כך קרה.
אחרי הרבה פעמים שהזיכרון הזה צף בי וריגש אותי ואז נעלם שוב – החלטתי לכתוב אותו. סתם כדי לקרוא אותו מבחוץ. לגלגל את הסיפור באוזן ואולי לאזור אומץ לשתף.

לקצת נוסטלגיה מוסיקלית – לחצו על הלינק: https://www.youtube.com/watch?v=exHBAKzTWdo.

עוד שיתופים אישיים שהבליחו תחת המקלדת שלי: מוציאה שלדים מהארון / קפה – מישהו ?! / הבית שלי / ימים כאלה / זיכרון ילדות.