כבר מזמן לא כתבתי בבלוג שלי, למה בעצם ?!

כבר המון זמן שלא  ניגשתי "למצב כתיבה". לא בבלוג שלי. ולא בכלל. והאמת שהסיבה היא (הזויה ככל שתישמע) – שהיו בי המון מילים שרציתי לכתוב. המון מחשבות שרצו להיכתב. עומס שהיה צריך לצאת החוצה כדי לפנות מקום בפנים. כל-כך הרבה – עד שקפאתי. אותן מילים ואותן מחשבות טרם נכתבו, גם עכשיו, נכון לרגע זה. אבל הבנתי שזה יקרה בזמן שלהם. בזמן שלי. בזמן הנכון.

ומה בינתיים ?!

בינתיים, הגבתי לקול הפנימי שלחץ לכתוב כדי להשתחרר. הגבתי בכתיבת מילים, משפטים, חלקי מחשבות בדיונים ברשת שהרגישו לי נעים, בקבוצות דיגיטליות שנעים לי בהן. בקבוצה המחבקת של Oshra Pahima-Shemesh פגשתי הזמנה (מבחינתי, לגמרי אישית) לתאר את פינת העבודה שלי – המקום שיצרתי לעצמי כדי ליצור מתוכו. ובלי הכנה מוקדמת – זה מה שיצא, כולל המסקנה המשמחת בסוף, שגיליתי לגמרי מתוך שטף הכתיבה.

פינת העבודה שלי

פינת העבודה שלי היא – אני. החל מעצם היותה חלל "שיודע להסתגל" (זה היה פעם מסדרון רחב שהסתגל להיות צר ומכיל פינת עבודה לכל אורכו) – בדיוק כמוני, אני סתגלנית. דרך היותה שלי אבל נכבשת לעתים גם ע"י הילדים, ועד לעובדה שכל פרט בה – הוא לגמרי שלי, ואת זה אסור לאף אחד לשנות. חוץ ממני. מעת לעת. כשאני ממרקת אותה (ואת נימי הנשמה).

מה יש בפינת העבודה שלי ?!

מלמעלה למטה, מימין לשמאל, מלפנים ולאחור:

1. מדף ספרים כבד עם כל טוב כתוב בתחום העיצוב, שאני אוספת כבר הרבה שנים ודואגת לחדש כל הזמן. מקור אנרגיה זמינה שעושה פלאים.
2. לוח שעם "דברים שחשוב לזכור" עם נעצי ברווזים צהובים ששחו אלי כל הדרך מלונדון. כי יש דברים שאם הם לא כתובים –  כאילו מעולם לא היו קיימים.
3. מחשב.
4. קופסת "כלי עבודה" עשויה פח (כי יש לי פטיש לקופסאות פח, והרי כבר התוודיתי עליו פעם) עם הדפס מהמם של ORLA KIELY. הקופסה מלאה כלי כתיבה ועוד מיני כל טוב, ובינינו – אף פעם אי אפשר לדעת מתי אצטרך זכוכית מגדלת מיניאטורית שהתגלגלה אלי בירושה (כבר לא זוכרת מאיפה).
5. שתי חוברות נייר עבות כרס של FLOW שממלאות אותי שמחה ואני מדפדפת בהן מעת לעת ככה סתם בשביל אותה אנרגיה מסעיף 1.
6. עוד קופסת פח (אין מה לעשות – זה חזק ממני) עם כרטיסי ביקור ומדבקות.
7. מחברת המחשבות שלי. שלפעמים זוכה ליותר תשומת לב ולפעמים קצת פחות. אבל היא כאן כדי להישאר.
8. קופסת גלויות עם משפטי השראה שאני משתדלת לשלוף ממנה קלף מדי יום ולהיות מופתעת ומוקסמת מכוחן של מילים כתובות.
9. אבן ה"אושר". (הסיבה המובנת – בגוף השם. אין צורך להכביר מילים).
10. שידת מגירות אחסון. ממוינות. מסודרות. מלאות בטוב – לפי נושאים כמובן.
11. ועל הקיר מאחורי תלויות: גלויות ממוסגרות, תמונות פח (ראו סעיף 4) ולוח השראה חדש-חדיש-ומחודש. שאני כל-כך אוהבת !!! עם כל מה שעושה לי את זה נכון לעכשיו.

כל זה… ואין דלת ?!

נכון, אין דלת. ומדי פעם אני מצטערת שפינת העבודה שלי היא לא מקום שאפשר לסגור בדלת ולהימלט אל עולם אחר… אבל ההתבוננות הכתובה הזו  מגלה לי שזו לגמרי "פינה-ללא-דלת" אל עולם שהוא כל כולו אחר ושלי. ואני מודה על שניהם: פינת העבודה והעולם שלי.

עוד קצת על העולם שלי – אפשר לקרוא: מוציאה שלדים מהארון / אוויר… אוויר… אוויר / הבית שלי / נכנסת הביתה / אהבה משכבר הימים / זיכרון ילדות / תשליך.